הפיכת תנורי אינפרא-אדום מסוג IPX5 לבטוחים באמת
הנחת תנור אינפרא-אדום בחדר אמבטיה אינה עניין פשוט – יש צורך בחומרים שימנעו חדירת מים. יש כאן שילוב מסוכן של חום קיצוני ואדים רבים. כדי להגיע לרמת IPX5, יש למנוע חדירת מים ולוודא שהחשמל נשאררחוק מהמעטפת החיצונית של התנור.
המאבק נגד לחות
הבעיה בחדרי אמבטיה היא שאדי המים חודרים לכל מקום – הם מוצאים את הסדקים הקטנים שחומרי האטימה הרגילים לא מסוגלים לחסום. כשהלחות פוגעת בנקודות החיבור, יש סיכוי שהזרם יחדור דרך הבידוד. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחומרי אטימה איכותיים בקצוות הלמפות. ניתן לחשוב על זה כעל חומר אטימה חזק שמונע מהמים לגעת בחוטים החשמליים.
בידוד נכון
אנו משתמשים במעטפות קוורץ מאוטמות ובחומרי אטימה מיוחדים. אך הסוד האמיתי נמצא במיקום של נקודות החיבור – הן צריכות להיות מוחבאות. אם נקודות החיבור נשארות חשופות, אז רמת IPX5 היא בעצם חסרת תועלת. אנו משתמשים בחומרי סיליקון שמאטמים את החיבורים היטב. לאחר מכן עושים בדיקות לחץ – אנו מפעילים את התנורים במתח גבוה פי שניים מהמתח המותר. אם ההתנגדות החשמלית יורדת מתחת ל-100MΩ, התנור אינו ראוי לשימוש. זה כל כך פשוט.
הקושי שצריך להכיר
יש עם זאת בעיה – חומרי האטימה מצוינים לשמירה על הבטיחות, אך הם גם גורמים לאגירת חום. מכיוון שאנו אוטמים הכל כדי לעמוד בסטנדרטי IPX5, יש פחות זרימת אוויר סביב התנור. כתוצאה מכך, נקודות החיבור יהיו חמות בהרבה מאשר במקום עם אוויר זורם. אם משתמשים בחוטים זולים, הבידוד עלול להימס או להפוך לשביר. כדי למנוע בעיות, יש להשתמש בחוטים מצופי PTFE או סיליקון – הם יכולים לעמוד בחום הגבוה מבלי להישבר.