למה אנחנו חוסמים את החימומים של השירותים בתנאי קיצון
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולחות גבוהה באוויר.
אם החימום אינו מיוצר במיוחד עבור תנאים כאלה, החוטים שלו מתחילים להירקב, והרכיבים החשמליים שלו נהרסים. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים ב”בדיקות זקנה בתנאי לחות”. בעצם, זו דרך מתוחכמת לומר שאנחנו מנסים להרוס את החימומים במעבדה, כדי שהם לא ייהרסו בבית הלקוח.
הבעיה עם הלחות
הלחות מוצאת דרך להיכנס לכל הסדקים הקטנים במכשיר. כשהאדים נוגעים בחיבורים החשמליים, הם גורמים לחמצון. זה יוצר התנגדות, וההתנגדות יוצרת חום – חום שעלול לפגוע במכשיר. ראינו מכשירים זולים שנהרסו כתוצאה מזה. על ידי חשיפת החימומים לחום ולחות קיצוניים, אנחנו גורמים לתגובות הכימיות האלה לקרות בתוך ימים, ולא בשנים.
בדיקת האטימות
אנחנו לא רק מבדקים אם המנורה דולקת. אנחנו גם בודקים האם יש דליפות. המעבדות שלנו מדמות חודשים של מקלחות עם אדים, בתוך ימים בלבד. בזמן שהמכשירים נמצאים שם, אנחנו עוקבים אחר ההתנגדות האלקטרית. אם הערך הזה יורד, זה אומר שהאטימות לא עובדת. זה פשוט: או שהמכשיר עובד, או שהוא נזרק לפח.
האיזון הזה
זה נשמע פשוט – פשוט לאטום את המכשיר היטב, נכון?
לא בדיוק. אם נעשה את המכשיר אטום לחלוטין כדי שהמים לא ייכנסו, הרכיבים הפנימיים לא יוכלו לנשום. הם יתחילו לספוג את החום הפנימי, מה שעלול לפגוע במכשיר. זו מלחמה תמידית בין שמירה על הלחות בחוץ לבין אפשרות לשחרר את החום.
אנחנו עוברים את כל זה כי כישלון בשירותים אינו רק בעיה של אי-נוחות או דרישה להחזר כספי. זו סכנה לבטיחות. אני מעדיף להרוס מאה מכשירים במעבדה שלי, מאשר שמכשיר אחד ייהרס בבית הלקוח. זו הדרך היחידה לוודא שהמכשירים יכולים לעמוד בתנאים קיצוניים ולהמשיך לעבוד.